שכונת מונטיפיורי בתל אביב הולכת ונבלעת בנוף המגדלים שצומח מסביבה. לא ברור למה העירייה וכרישי הנדל"ן מאפשרים לה להישאר שכונה של בנינים נמוכי קומה ובהם בתי עסק, מוסכים ומועדוני לילה. מה שבטוח הוא שרוב האנשים שעוברים לידה בדרך בגין או באיילון, ואולי אפילו רוב אלה שגרים ועובדים בה, לא יודעים שלשכונה המנומנמת יש סיפור לספר. סיפור על התפוזים הכי טובים בעולם ועל ראשית הציונות.
לרבי יהודה הלוי מרגוזה, יהודי ספרדי יליד סרייבו, היה רעיון מטורף. "היהודים בארץ ישראל", הוא טען כבר בשנות ה-30 של המאה ה-19, 40 שנה לפני פתח תקווה וראש פינה, וחצי מאה לפני הציונות של הרצל, "צריכים לחיות מיגיע כפיהם ולא מכספי החלוקה – ולא סתם מיגיע כפיהם אלא מעבודה חקלאית יצרנית".
ב-1840 מונה רבי יהודה מרגוזה לרבה הראשי של יפו, וכמעט מיד עשה מעשה. ביחד עם שני שותפים, הוא קנה חלקת אדמה בת 103 דונם על גדות נחל האיילון, ונטע בה פרדס תפוזים ועצי תמר. במו ידיו נטע הרב הראשי המכובד של יפו את העצים, כי האמין כאמור שיהודים צריכים לעבוד.
הימים ימי שלטונו של מוחמד עלי בשא, האיש שנחשב לאבי מצרים המודרנית, שמרד בשלטון העות'מאני במצרים וכבש גם את ארץ ישראל וסוריה. עלי רצה להפוך את מצרים למעצמה אזורית תוך התבססות על חקלאות מודרנית. הוא הביא לגדות הנילוס את הכותנה, ובסביבות יפו הושיב אלפי מהגרים ממצרים ומסודן, שיגדלו זן חדש של פרי הדר שפותח על ידי תושבי האזור – תפוזי השמוטי. אלה שיהפכו בהמשך למותג הישראלי הכי חזק בכל הזמנים – Jaffa Oranges.
פעם, כמו שאומרים בפרסומת של "פריגת", כל הארץ היתה מכוסה בפרדסים והשמוטי היה המלך. התפוז הגדול עם הקליפה המחוספסת, והפלחים הבשרניים והמתוקים וכמעט חסרי הגרעינים היה המותג הכי חזק של ישראל הצעירה. את השמוטי פיתחו בהדרגה חקלאים ערבים באזור יפו, והוא היה מוכן בדיוק בזמן למהפכה של עלי בשא ולעוד כמה מהפכות של אותו הזמן כמו עלייתן של ספינות הקיטור. אלה אפשרו לשווק במהירות ובכמויות גדלות והולכות את התפוזים מיפו לאירופה שהתאהבה בהם מיד. לתפוזים מארץ הקודש היה חלק חשוב בהצתת העניין המחודש של אירופה בלבנט, אבל השמוטי לא היו הופכים למותג כה חזק, והפרדסים של תפוזי הג'אפה לא היו מכסים את כל הארץ, אלמלא היוזמה של רבי יהודה מרגוזה, יהודי ספרדי יליד סרייבו, שהבין בשלב כה מוקדם את ההזדמנות שיוצר התפוז מארץ ישראל לעם ישראל, ונטע במו ידיו פרדס.
בעצם כל אלה שבאו אחריו למדו מרבי יהודה על יזמות חקלאית בארץ ישראל. הטמפלרים שבאו מגרמניה והתיישבו בסרונה, ליד הפרדס שרבי יהודה מכר בינתיים לסר משה מונטיפיורי ( ומכאן שם השכונה ), החלוצים הראשונים בני הישוב הישן שהקימו את ראש פינה ופתח תקווה, וכל העליות שבאו אחריהם. רבי יהודה היה גם זה ששכנע את קרל נטר להקים את בית הספר החקלאי במקווה ישראל, שבו צמחו אחר כך דורות של פרדסנים.
רבי יהודה מרגוזה הוזמן על ידי מייסדי פתח תקווה לטקס העלייה לקרקע של המושבה אך היות והיה כבר זקן וחולה, הסתפק בשליחת מכתב שבו ברך על הקמת אם המושבות. הוא נפטר כשנה לאחר מכן בגיל 96.
את הסיפור הזה לא מלמדים כמעט בבתי הספר, ואף אחד לא כתב עליו בלדה. את מרבית הפרדסים במרכז הארץ כבר עקרו מזמן והחליפו בהתחלה בשדות כותנה ( עלי בשא היה מגחך. הכותנה מתאימה לגדות הנילוס ולא לשרון שאליו שייכים התפוזים) ואחר כך במיזמי נדל"ן. היום כמעט כל מי שעובר ליד שכונת מונטיפיורי באיילון או בדרך בגין שהייתה לפני זה דרך פתח תקווה, לא יודע שלפני יותר מ-170 שנה, חצי מאה לפני הקונגרס הציוני הראשון, נטע שם איש חזון אמיץ במו ידיו פרדס. את פועלו ופועלם של שאר מבשרי הציונות, רובם ככולם יהודים ספרדים, מזכיר לכל היותר עמוד זיכרון קטן ביפו העתיקה. נותר רק לתהות אולי למי יש אינטרס להתחיל את הציונות מהרצל או לכל היותר מהעלייה הראשונה, אבל לא באמת מההתחלה.
משא בן אלף מילים 